חמוסים – גידול ואחזקה

דיור: ניתן לגדל עד שני חמוסים בכלוב העשוי מרשת ברזל שגודלו לפחות 60-80-80 ס"מ. (כלוב הדומה במבנהו לכלוב ארנבות)אסור לגדל אותו בכלוב זכוכית או פלסטיק מאחר וכלוב כזה אינו מאוורר דיו.רצוי להכין בכלוב מקום מיוחד לשינה- החמוס אוהב לישון בחלל סגור וחשוך.ניתן לשים קופסת פלסטיק או עץ, לנקב בה חור כניסה שיאפשר את כניסת החמוס ולרפד אותה במגבת או חולצה ישנה.כאמור, החמוס אוהב להיות חופשי בבית אבל יש ל"אבטח" את הבית וכאשר הוא לא נמצא תחת השגחה –הוא חייב להיות סגור בכלוב.תזונההחמוסים הם טורפים, בדיוק כמו חתולים.קיים מזון יבש ואיכותי המיוחד לחמוסים אך נכון לעכשיו- אינו זמין בישראל.לכן מאכילים אותם (בארץ) במזון יבש של חתולים מאיכות טובה.במרכז וטרינרי השרון נשמח לייעץ לכם לגבי סוגי מזון.חמוס מבוגר צורך בין 20-40 גרם מזון יבש ליום.חמוסים מאד אוהבים ממתקים אבל אכילת ממתקים תגרום לשלשול ולכן מומלץ להימנע . כמו כן חמוסים אוהבים מוצרי חלב , צימוקים פירות וירקות. מאחר ומערכת העיכול של החמוס אינה מסוגלת לעכל מזונות המכילים יותרמ- 4% סיבים, חשוב להגביל את כמות ה"צ'ופרים "הניתנים להם, אם בכלל.קערת המים צריכה להיות כבדה או מחוזקת לרצפה כדי שלא תתהפך, מאחר והחמוס אוהב להשתעשע במים.חיסוניםחמוס צריך שני חיסונים:1-חיסון למחלת הכלבלבת (DISTEMPER)2- חיסון למחלת הכלבת (RABIES) .כלבלבת זו מחלה המועברת לחמוס הלא מחוסן מכלבים חולים.אם החמוס נדבק בנגיף הזה ואינו מחוסן, הסיכוי להציל אותו שואף לאפס. כלומר: כמעט כל חמוס שידבק במחלה הזו- ימות.חיסון זה הוא חיוני לבריאות החמוס!שימו לב: נכון לזמן כתיבת המאמר- אין בארץ החיסון המתאים!יש וטרינרים המחסנים חמוסים בחיסון המשושה של כלבים , המכיל, בין היתר את הנגיף של מחלת הכלבלבת. אבל חיסון כזה עלול לחשוף את החמוס למחלה אותה אנו מנסים למנוע.החיסון היחיד שמותר לתת לחמוסים קיים בארצות הברית. זהו חיסון מיוחד לחמוסים ומכיל אך ורק את הנגיף למחלת הכלבלבת. בנוסף לכך, מומלץ לחסן חמוסים למחלת הכלבת.גם חיסון זה , המיוחד לחמוסים , אינו קיים בארץ.אסור להזריק לחמוס חיסון כלבת המיועד לחתול או לכלב. עיקור וסירוסעיקור נקבת החמוס אינו לוקסוס: זהו צעד חיוני כדי לשמור על בריאותה! . כאשר נקבת החמוס מתייחמת , מופרש ההורמון אסטרוגן.חמוסות מאד רגישות לרמות גבוהות של ההורמון הזה שגורם להן להרעלה: מח העצם מפסיק לייצר כדוריות דם והחמוסה נכנסת לאנמיה חריפה שעלולה לגרום למותה. כדי למנוע את סיכון חייה, יש לעקר כל נקבה שאינה מיועדת להרבעה במלאת לה 6 חודשים. סירוסאת הזכרים מסרסים בדרך כלל כדי להקטין את הריח המופרש מהבלוטות שנמצאות ליד פי הטבעת שלו. בנוסף לסירוס, ניתן גם להסיר את הבלוטות עצמן בניתוח ולהימנע במידה מסוימת מריח הגוף החזק של החמוס.