הכול התחיל לפני כשנה. סיליה , כלבה צעירה שהייתה ברשות עמותת "רעננה אוהבת כלבים" עברה עיקור ונמסרה לבית מאמץ . הבעלים נפטר ממנה והכלבה הגיעה בדרך לא דרך לאגודה אחרת, שם נפתחה בטנה פעם נוספת , שוב לעיקור. לא ברור מה נעשה שם, אם בכלל, אבל לבעליה הנוכחים היא הגיעה עם תפרים בבטן.
כמה חודשים אחרי האימוץ ,בעליה ראה שהבטן מתחילה להתנפח .בשלב זה נראה כאילו בולט לה כדור מהצד. במקביל היא הלכה ורזתה .
הבעלים לקח אותה לווטרינר שבדק אותה , מישש ואמר שזה כנראה גידול ממאיר ושלא צריך להתעסק עם זה, ואז הפנה אגודלו למטה. כאומר- הרדמת חסד. הכלבה ,להזכירכם, בת שנה וחצי.
ואז הם הגיעו אלינו.
ד"ר קובי טננבוים, המנתח שלנו, היה מוכן לקחת את הסיכון בניתוח הזה.
במקרים כאלו הוא מנתח כשהבעלים עומד מחוץ לחדר הניתוח כדי שאם יצטרכו לעשות החלטות מהירות (וכואבות) אפשר יהיה להראות לו על מה מדובר.
וזה מה שהוא ראה אחרי פתיחת הבטן.
. הגוש היה מחובר לכלי דם מכל הכוונים. (אפשר בצילום לראות אותם. אלו הם הפסים הכחולים המשתרגים על הגוש), והכי גרוע- היה צמוד ודבוק לווריד הראשי של הבטן, הוריד הנבוב .
ד"ר טננבוים, המנתח, קרא לבעלים כדי להראות ולהסביר לו שככל הנראה לא יצליח להפריד את המאסה מכלי הדם ויצטרך אולי להמית את הכלבה תוך כדי הניתוח.
ואז הוא התחיל לנתח. להפריד כלי דם אחרי כלי דם.
זה לא כל כך פשוט כמו שזה אולי נשמע- אתה אמור לבודד את כלי הדם , להשחיל קשר מכל צד ורק אז לחתוך בין הקשרים. תוך כדי שברקע מתפוצצים כלי דם קטנים יותר בגלל המתיחה, ושדה הניתוח מתמלא בדם.
שלוש וחצי שעות אחרי, קשירה של עשרות צינורות דם והפרדה מהווריד הראשי יצאה המאסה הענקית.
שקלנו אותה.
ארבעה וחצי קילו. לא להאמין.
אבל סיליה הכלבה התאוששה.
כך נראתה סיליה בימים שאחרי הניתוח.
הביופסיה חזרה .
התוצאה הייתה ממש משמחת: לא גידול אלא רקמה צלקתית, תגובה חיסונית של הגוף , אולי בגלל רגישות לחומרי תפירה מהעיקור, או אולי משהו נגרם בפתיחת הבטן בפעם השנייה.
סיליה, נשמה טובה שכמותה, זכתה בחייה.
בזכות ר. , הבעלים הנפלא שלה שלא ויתר והיה מוכן לקחת את הסיכון.
בזכות האסיסטנטית שלנו דגנית שלא ויתרה לטננבוים.
ובזכות רופא אחד, שעמד בסבלנות אין קץ ובמיומנות רבה ניתח את סיליה, אחרי שווטרינר אחר כבר אמר שאין לה סיכוי.
זוהי סיליה, ככה היא נראית היום, 4 חודשים אחרי הניתוח.
